נרשם בישראל בשם עברי אריה בר-לב, נולד במוסקבה באפריל 1952.

מוגדר כמיליארדר, אך היקף נכסיו אינו ידוע במדויק וברוב רשימות המיליארדרים תושבי ישראל אינו מופיע בעשירייה הראשונה, כנראה מתוך חוסר מידע. הונו נאמד בהערכות שונות בין 500 מיליון$ לכמה מיליארדים של $. אורי שני מנהל עסקיו לתקופה קצרה טען שמגיע לו 10% על פי הסכם ותביעתו היתה על סכום שבין 300 ל- 700 מיליון ש"ח.

לגאידאמק עסקי דלא-ניידי בצרפת ובישראל, חברת פוספטים - קאזפוספט, מכרה זהב ומפעל לעיבוד מתכות בקזחסטן; שליטה בשבועון הרוסי מוסקובסקיה נובוסטי (Московские Новости), עסקי שיווק מזון ברוסיה, שדות נפט ואסמים באנגולה.

בהיותו בן 20 עלה לארץ ואחר שהות קצרה בקיבוץ בית השיטה עבר לעבוד כספן בחברת צים ובהגיעו לצרפת החליט להישאר שם. לאחר כמה חודשים הקים גאידאמק חברה לשיפוצים, והחל להתבסס. המלחמה הקרה בין בריה"מ לארה"ב הפכה את צרפת לגורם מתווך בין הממשל הסובייטי לשאר העולם ונתנה יתרון למי שידעו לתרגם מרוסית לצרפתית. את צעדיו הראשונים בתחום עשה גאידאמק כמתורגמן בודד במפגשים בין נציגי ממשל רוסים לבין גורמים עסקיים בצרפת. בהמשך הקים חברה שהפכה בתוך שנים לחברת התרגום הסימולטאני הגדולה ביותר במערב אירופה. מלבד ההכנסות, היו יתרונות נוספים - בכירים בממשל בשני הצדדים החלו לגלות בו עניין, והוא גזר קופונים. בין היתר, יצר גאידאמק קשרים עם גורמים במנגנוני המודיעין של הצדדים. לצרפתים שימש כמנתח למצב האימפריה הסובייטית המתפוררת ואת חבריו הרוסים שימש כמדריך להשקעות במערב.

בכאוס הכלכלי והפוליטי שנוצר עם קריסת בריה"מ בראשית שנות ה-90, חזר גאידאמק לרוסיה .ויצא למסע רכישות של נדל"ן, תשתיות ואנרגיה. ב-1992 בראשית ימי שלטונו של הנשיא בוריס ילצין חבר לכמה אישים בכירים מהאופוזיציה שהקימו "ממשלת צללים" פרו-מערבית, ולקח על עצמו את תיק הכלכלה שחשף אותו לכמה מהכוחות הכלכליים הגדולים יותר במערב שחיפשו את דרכם לכלכלה הרוסית. אחד מהם היה איש העסקים הברזילאי פייר פלקון, שהחזיק גם בעסקים בארה"ב ובצרפת וחיפש השפעה בגוש המזרחי. ביחד ניסו השניים לתווך בעסקה בין התעשייה האווירית הרוסית לבין חברות נפט בוונצואלה. העסקה כללה מכירתם של כמה מסוקי תובלה צבאית לחברות נפט בוונצואלה שלא יצאה לפועל. במקום עסקה זו פיצה פלקון את גאידאמק בעסקה באנגולה. את המסוקים להם לא הצליחו למצוא קונה בדרום אמריקה העבירו כשי לצבא אנגולה. הצעד הזה התברר כעסקה משתלמת ביותר: תוך זמן קצר ביקש נשיא אנגולה מהשניים לאתר עבורו מקורות נשק נוספים. האו"ם הטיל אז אמברגו על מכירת נשק לצדדים במדינה, אבל לגאידאמק ושותפו זה לא הפריע. מבלי שעסקו בפועל בסחר בנשק, הם קישרו בין השלטון באנגולה לתעשיות הביטחוניות ברוסיה. העסקה המוצלחת היתה רק תחילת הדרך. השלטון האנגולזי שהיה זקוק למטבע זר כדי לממן את הלוחמה, חיפש קונים למחצבים הטבעיים. גאידמק ידע לספק את הסחורה. באמצעות קשריו בצרפת הביא לאנגולה עסקות עם חברת האנרגיה הצרפתית "אלף אקיטן". בתיווכו של פלקון, הצליח גאידמק להביא גם את ענקית הדלק "של". בתמורה לדמי תיווך, בשנות ה-90 קיבל זכות חתימה בחשבונות הבנק של הממשלה האנגולזית באירופה, אליהם הועברו דמי הזיכיון ודרכון דיפלומטי ששמר עליו בכל מקום אליו הגיע בעולם.

ב-1995 ניצל קשרים במודיעין הרוסי לטובת החזרתם מהשבי של שני טייסים צרפתים שנפלו בשטח הסרבי בבוסניה וזכה לעיטור "ליגיון הכבוד" הצרפתי. ב-1996 ארגן עסקה במסגרתה רכש את החוב הלאומי של אנגולה כלפי רוסיה שנאמד אז ב-6 מיליארד דולר. החוב שנחשב אז לאבוד מבחינת הרוסים, שוערך מחדש וקטן למיליארד וחצי דולר. גאידאמק החתים את שני הצדדים על הסכם לפריסת תשלומים ל-25 שנה, רכש מהרוסים את שטרי החוב, מכר אותם בשוק הבינלאומי וקיבל עמלה יפה. את שטרי החוב רכשו חברות צרפתיות שביקשו לקבל זיכיונות כריית מחצבים שונים באנגולה. הכסף הופקד בצרפת תחת פיקוחו של גאידאמק.

באותן שנים חזר גאידאמק למקורותיו היהודיים. גאידאמק הכיר את איש העסקים היהודי אנרי בונה, שביקש ממנו לתרום לארגון שתמך בחיילים בודדים בצה"ל. גאידאמק נרתם לנושא וכן העביר גם כמיליון דולר להקמת בית כנסת בפתח תקווה על שמם של 73 חללי אסון המסוקים. הקשר עם ארגוני הצדקה הניב לגאידאמק פירות תוך זמן קצר. באחד האירועים הוצג בפניו איש העסקים משה לוי, הפועל בעיקר בארה"ב בתחום הנשק והתעשיות הביטחוניות. לוי, הנחשב לבעל קשרים מצוינים בצמרת הביטחונית והפוליטית בישראל, הציע את דני יתום כאיש שלו בישראל. גאידאמק שמע והתלהב. יתום היה אז בשוק הפרטי, לאחר שנאלץ לעזוב את תפקידו עקב ניסיון ההתנקשות הכושל בחאלד משעל. מהמוסד הביא עמו יתום לשורות גאידאמק את אבי דגן ומהמשטרה הגיע ניצב אריה עמית. שלושתם נשלחו לאנגולה לברר תוכניות עסקיות ולייעץ לשלטון המקומי בנושאי ביטחון. עסקים גדולים לא יצאו אבל קשרים דווקא יצאו. טרם חזרתו לפוליטיקה כראש המטה לבחירתו של אהוד ברק לראשות הממשלה, יתום הכיר בין גאידאמק ללבייב, היכרות שהפכה לשותפות עסקית באפריקה ישראל.

עם הכניסה לעסקים עם לבייב החל גאידאמק לתרום לפעילות חינוכית יהודית ברוסיה וברפובליקות חבר העמים. רכש בתים בירושלים ובקיסריה, שינה את שמו לאריה בר-לב והודיע שמעתה תהיה ישראל מקום משכנו הקבוע. במבט לאחור נראה שהתזמון לא היה מקרי. ב-1999 הרשיע בית המשפט בצרפת את גאידאמק כי ב-1993 הוא השתמט במרמה מדיווח על הכנסות ומתשלום מס הכנסה והעלים כספים. הוא נידון ל-13 חודשי מאסר על תנאי ולקנס של 250 אלף פרנק. גאידאמק הורשע כי הצהיר שלא כראוי שמקום מושבו לצרכי מס הוא ברוסיה ולא בצרפת, על מנת להסתיר את סכומי הכסף שניהל בבנק חשבונות שלו ושל אשתו. עוד נקבע כי לא המציא הסבר סביר למקור הכסף. עם קבלת גזר הדין ערער גאידאמק על הרשעתו. בית המשפט דחה את הערעור.

 במקביל להשקעה באפריקה ישראל, השקיע השותף החדש לבייב בעסקיו של גאידאמק. הוא השקיע בחברת סבטון לעיבוד מתכות (בעבר אורניום, כיום זהב) שבבעלות גאידאמק, וסייע בהרחבת עסקיו בקזחסטאן. אולי היתה זו החשיפה הציבורית לה זכה בעקבות רכישת הנתח מהחברה הציבורית ואולי היו אלה הצרות בצרפת, אבל השותפות לא החזיקה מעמד זמן רב. במסגרת עסקי היהלומים שלו, ניסה לבייב להיכנס גם לאנגולה בשותפות עם חברת היהלומים הממשלתית של רוסיה. זה הפריע כנראה לאינטרסים של גאידאמק באנגולה, והשניים נפרדו כידידים. גאידאמק מכר את חבילת המניות בחזרה ללבייב ברווח קטן.

כמה חודשים לאחר שובו לישראל, עלה שמו של גאידמק לכותרות בצרפת. עסקות הנשק בהן תיווך עבור אנגולה חזרו לרדוף אותו, כשחקירת מס הכנסה כנגד שותפו פלקון הפכה גם לחקירתו. השניים, שלא שהו בצרפת בזמן החקירה, נחשדו בדצמבר 2000 בתשלום שוחד לז'אן כריסטוף מיטראן, בנו של הנשיא לשעבר ויועץ לארמון אליזה לענייני אפריקה. נגד כמה מהמעורבים בפרשה הוגשו כתבי אישום. פלקון ומיטראן הורשעו ונגזרו עליהם עונשי מאסר. גאידאמק ערער על החשדות ובית המשפט העליון הורה להסיר את החשדות נגדו בשוחד, אך החשדות להעלמת מס בהיקף גדול נותרו על כנם. מסיבותיו שלו בחר גאידאמק שלא לחזור מאז לצרפת. הצרפתים החליטו שלא לוותר והוציאו באמצעות האינטרפול בקשת הסגרה בינלאומית נגדו. הצו הביא לכך שגאידאמק נמנע מלהיכנס כיום למרבית מדינות העולם.

שני תחומים בהם התעניין גאידמק בארץ הם נדל"ן ותקשורת, שילוב שידוע בישראל כהצלחה גדולה. המעטים שנחשפו כאן לסגנונו העסקי מציינים שלמרות שהעברית והאנגלית שבפיו אינן מהמשובחות הוא גילה בקיאות בפרטי שוק הנדל"ן המקומי וכך גם בענייני תקשורת. בספטמבר 2006 הודיע בנק המזרחי כי מכר לגאידאמק את מגרש צים בשדרות רוטשילד תמורת 26 מיליון דולר. לאחר מו"מ מזורז רכש את הבעלות על תחנת הרדיו האזורי בשרון - אסקייפ 99FM. גאידאמק אפילו לא טרח לבקר בתחנה לפני שרכש אותה. הוא הסתפק בבחינת הנתונים העסקיים ורק אחרי שחתם על העסקה הגיע לביקור קצר במשרדיה. במהלך 2008 נדרש למכור את התחנה עקב פעילותו הפוליטית והצהרת כוונותיו לרוץ לראשות עירית ירושלים, שאינה מאפשרת באחזקת תחנת שידור.

 בשנת 2007 רכש גאידאמק כ-60% מחברת אביב אוסיף בסכום של 600 מיליון שקל. חברת אביב מחזיקה בין היתר במגדל משה אביב ובפרויקטים נוספים ברחבי ישראלי ומחוצה לה. מהלך זה הוביל את גאידאמק לראשונה לתוך הבורסה הישראלית. הוא גייס לשורותיו את אורי שני, בעבר ראש שלשכת אריאל שרון כשר וראש ממשלה, שעזב את תפקידו הניהולי בשיכון ובינוי מקבוצת אריסון. לאחר 6 חודשים עזב שני בטריקת דלת את גאידאמאק כשהפרידה מלווה בחילופי האשמות חריפות משני הצדדים ובתביעה משפטית מצד אורי שני שדרש 10% מרכושו של גאידאמאק על פי הסכם שלכאורה נכרת עימו.

גאידאמק התפרסם בישראל לאחר שהודיע ביולי 2005 על כניסתו לעסקי הספורט, והפך לספונסר של הפועל ירושלים בכדורסל. גאידאמק אף רכש את קבוצת הכדורגל של בית"ר ירושלים, למרות שציין מספר פעמים כי אין לו הבנה בכדורגל, הוא הבין את הפוטנציאל התקשורתי של קבוצת כדורגל בכלל ובית"ר ירושלים בפרט והפך להיות מזוהה עם הקבוצה שזכתה באליפות המדינה במשך שנתיים ברציפות ובשנה השנייה אף זכתה בדאבל אליפות וגביע. במקביל להשקעתו בבית"ר ירושלים, תרם כספים גם לקבוצת הקוטב השני – הפועל סכנין הקבוצה הבולטת של המגזר הערבי היריבה המסורתית של בית"ר.

 גאידאמק קורא תיגר על המערכת השלטונית בישראל ומציג פעם אחר פעם את אוזלת ידה בטיפול באזרחיה. כך, במלחמת לבנון השנייה, הקים תוך מספר ימים עיר אוהלים ענקית בניצנים, אליה פינה אלפים מתושבי הצפון, שהופגז על ידי החיזבאללה. אלפים מתושבי שדרות פינה לנופש באילת ומימן את שהותם שם, לאור מתקפת טילי הקסאם האינטנסיבית שעברה על העיר וכן התעמת עם היועץ המשפטי ומתח ביקורת על המשטרה והפרקליטות.

גאידאמק הקים את תנועת צדק חברתי וחבר לקבוצה מפורשי רשימת הגימלאים, במסגרת כוונותיו הפוליטיות, אולם הליך המיזוג בין פורשי הגימלאים ובין מלגתו לא צלח מבחינה משפטית ולא קיבל את אישור ועדת הכנסת . במקביל שכר את שירותיו של עו"ד יוסי שגב למכירת עסקיו בישראל, לאחר שהביע אכזבה מיכולתו לפעול עסקית בארץ. הדבר לווה במספר כישלונות עסקיים בולטים וביניהם ירידת מחיר מניות אוסיף, מי שהיתה אמורה להיות חברת הדגל של עסקי הנדל"ן שלו, בלמעלה מ-50% ממחיר הקנייה.