מינויו של פרופ' דניאל פרידמן, מחתן פרס ישראל לתפקיד שר המשפטים, מעורר, מטבע הדברים, עניין רב. הרעשים שהיו השבוע במערכת המשפטית בכלל ובתקשורת בפרט ימים ספורים לפני המינוי, וגם לאחריו, מעידים על הציפייה הגדולה שנוצרה עתה בכנסת, בציבור בישראל ובתקשורת; ומאידך-גיסא - על החשש מצד כמה מבכירי המערכת השיפוטית, ובראשם נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש
העובדה ששני העיתונים הגדולים - ידיעות אחרונות ומעריב, וכן רשות השידור עצמה, על זרועותיה (ערוץ 1, רשת ב'), תומכים במינוי פרידמן ואף מאפשרים ביקורת חסרת תקדים נגד בית המשפט העליון, מעידה כי אין מדובר הפעם במשבר חולף, אלא בהתגייסות לשינוי כללי המשחק. וטוב שכך
המחיר הכבד - דורית ביניש, שדירדרה את בית המשפט העליון למעמדו הנחות, תשלם כנראה מחיר כבד. כאן ב-Nfc הזהרנו פעמים רבות ממעלליה. התרענו כי מעמדו של בית המשפט העליון הולך ונפגע, הן בשל שיטת המינויים הקלוקלת המונהגת בו, והן בשל השיקולים הזרים והבלתי חוקיים בהם נקטו ביניש וידידיה. הקרב שבו ניצחה כביכול, כשהצליחה, מצד אחד, להדוף את מועמדותה של פרופ' נילי כהן; ומצד שני, להביא למינוי עדנה ארבל לכהונת שופטת בבית המשפט העליון, נראה עתה כפי שהוא באמת: ניצחון פירוס. אחרי הכל, כדאי לזכור: ארבל אינה ראויה לכהן בבית המשפט העליון. היא אינה עילוי משפטי ומעולם לא נחשבה למשפטנית מועדפת לתפקיד. נוכח מעשיה המושחתים של ארבל, לרבות הוצאת 200 אלף ש"ח מקופת המדינה, במרמה ובתחבולה, והדיווחים הכוזבים שלה כאילו קיבלה תואר שני במשפטים, מן הראוי היה להעמידה לדין פלילי ולסלקה כבר אז מתפקידה כפרקליטת המדינה (ראו: פרשת ארבל). העובדה שביניש הצליחה לסבך את בית המשפט העליון ולהוביל את בחירתה של ארבל, תוך כתישת הנשיא דאז, אהרן ברק - עד שהפך עמדתו ואמר: "מסכים אני", מעידה כי ביניש פועלת מתוך שיקולים זרים, וכי האינטרס הציבורי אינו עומד אצלה בראש סדר העדיפויות
כניסת פרידמן לתפקיד הינה עתה עובדה מוגמרת. וגם בועז אוקון בדרכו לתפקיד מנכ"ל משרד המשפטים. ביניש תאלץ לבלוע את שתי הגלולות המרות - שני אויביה-יריביה הם-הם שנוטלים לידיהם את המושכות. יחד עם זאת, כדאי לצנן את הציפיות ולו מהטעם הבא: ממשלתו של אולמרט חיה עתה על זמן שאול. אולמרט לא יוכל להישאר ראש ממשלה עוד זמן רב, וזאת נוכח החקירות הפליליות (ואלה שבדרך), הגילויים הנוספים על השחיתות האישית, וכן נוכח מסקנות ועדת וינוגרד הצפויות אף הן בקרוב
לוחם גדול? - נדגיש, כי פרופ' פרידמן לא התגלה כלוחם גדול בקילקולים במערכת המשפט, אלא לאחר שביניש פגעה בציפור-נפשו - היא-היא פרופ' נילי כהן, שיחסיו עימה טעונים הבהרה. אחרי הכל, זכות הציבור לדעת האם חתן פרס ישראל התגייס מנקודת ראות מקצועית כדי להביא לשינויים (הנחוצים, י.י.), ובהם מינויה של פרופ' כהן שהיא ללא ספק עילוי בתחום המשפט; או שההתגייסות והיציאה נגד ביניש נועדו להשיב מלחמה שערה ולהכות במי שפגעה בידידה אישית קרובה ביותר
מה יעשו עם פרופ' גביזון
כאן ב-Nfc נשגיח שאולמרט לא יעשה שימוש פסול בשר ה משפטים החדש, שהינו טירון פוליטי. אנחנו לא סומכים על איש - לא על פרידמן ובטח שלא על אולמרט. הם, כמו אחרים, ייבחנו במעשיהם. המבחן הקרוב יהא תוך כמה שבועות: אם יציע פרידמן לפרופ' רות גביזון להציג מחדש את מועמדותה לבית המשפט העליון, עשוי הדבר, בעיתוי זה, להיראות - למי שלא מצוי מאחורי הקלעים - כהצעה ראויה בעיתוי מושלם; אלא שלאמיתו של דבר עלולה הצעה שכזו להוביל לשיבוש עבודתה של ועדת וינוגרד, השוקדת עתה על גיבוש המסקנות וההמלצות נגד הממשלה ומערכת הביטחון בכלל, וראש הממשלה אהוד אולמרט בפרט. סוד גלוי הוא, כי מבין חברי הוועדה - פרופ' גביזון היא המבקרת החריפה ביותר נגד אולמרט. היא מכירה אותו היטב, ולגישתה, הוא האיש האחראי יותר מכל לכישלון במלחמת לבנון ולהרג המיותר. שליפתה, אפוא, מהוועדה כדי שתציג מועמדות, או לפחות איתות (מצד פרידמן) לפיו לאחר סיום עבודתה בוועדה תוצג מועמדותה לבית המשפט העליון, עלולים לסייע בריכוך ביקורתה נגד אולמרט. וזה כבר עלול להיחשב אתנן בלתי ראוי (שוחד, במילים פשוטות), למי שמשמשת בתפקיד מעין שיפוטי ותפקידה להכריע בדבר גורלו של אולמרט אגב: אולמרט עמד לפני כמה חודשים בפני סיכון דומה, וסיכל זאת. חברת הכנסת אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו), שעמדה בראש הוועדה לביקורת המדינה, הובילה מהלך שנועד להקים ועדת חקירה ממלכתית (במקום ועדת וינוגרד), שתחקור את כשלי מלחמת לבנון. ההצלחה נראתה בהישג יד, ואז באה ההצעה ליו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן: צירופה של סיעת ישראל ביתנו לקואליציה ולממשלה, ומסירת תיק לעניינים אסטרטגיים לידי ליברמן. אולמרט הרוויח פעמיים: גם הרחיב את הקואליציה, וגם שמט מידי טרטמן את ראשות הוועדה לביקורת המדינה (ראשות ועדה זו מסורה רק לסיעה באופוזיציה). לאחר מהלך זה נקטעה יוזמת טרטמן להקמת ועדה חקירה ממלכתית
אולמרט בתפקיד על זמן שאול
כניסת פרידמן לתפקיד הינה עתה עובדה מוגמרת. וגם בועז אוקון בדרכו לתפקיד מנכ"ל משרד ה משפטים. ביניש תאלץ לבלוע את שתי הגלולות המרות - שני אויביה-יריביה הם-הם שנוטלים לידיהם את המושכות. יחד עם זאת, כדאי לצנן את הציפיות ולו מהטעם הבא: ממשלתו של אולמרט חיה עתה על זמן שאול. אולמרט לא יוכל להישאר ראש ממשלה עוד זמן רב, וזאת נוכח החקירות הפליליות (ואלה שבדרך), הגילויים הנוספים על השחיתות האישית, וכן נוכח מסקנות ועדת וינוגרד הצפויות אף הן בקרוב נדגיש, כי פרופ' פרידמן לא התגלה כלוחם גדול בקילקולים במערכת המשפט, אלא לאחר שביניש פגעה בציפור-נפשו - היא-היא פרופ' נילי כהן, שיחסיו עימה טעונים הבהרה. אחרי הכל, זכות הציבור לדעת האם חתן פרס ישראל התגייס מנקודת ראות מקצועית כדי להביא לשינויים (הנחוצים, י.י.), ובהם מינויה של פרופ' כהן שהיא ללא ספק עילוי בתחום המשפט; או שההתגייסות והיציאה נגד ביניש נועדו להשיב מלחמה שערה ולהכות במי שפגעה בידידה אישית קרובה ביותר מינוי ראוי, שנולד בחטא
הממשלה אהוד אולמרט הצליח, סוף-סוף, לעשות מינוי נכון. אומנם לא מהסיבות הנכונות – פרידמן הוא מהאישים המתנגדים לחקירות נגד אישי ציבור (ובהם אולמרט) והוא הביע התנגדותו גם למינוי ועדת וינוגרד - התוצאה היא חיובית, וזה מה שחשוב. אולמרט קיבל את החלטתו כשהוא בלחץ גדול, וזאת ימים ספורים לאחר שקיבל ממבקר המדינה, השופט (בדימ.) מיכה לינדנשטראוס, את טיוטת הדוח בפרשת כרמיה, שבה חשוד אולמרט בקבלת שוחד בסכום כולל של כחצי מיליון דולר (כפי שחשבנו כאן: כ-320 אלף דולר נטו, לאחר ניכוי הנחת מזומנים). בעצם מינויו של פרידמן תומכים רבים וטובים גם מקרב בכירי האופוזיציה, המבינים היטב כי בראש המערכת השיפוטית עומדת כיום אשת תככים, שהינה שופטת בינונית, ואצלה בבית יושב עבריין לא קטן (בעלה, עו"ד יחזקאל ביניש) שאלת השאלות היא: האם יתן אולמרט גיבוי פוליטי לפרידמן להוביל את הרפורמות הנדרשות במערכת ה משפטית. מאליו מובן, כי בלא תמיכה פולטית לא יוכל פרידמן, שאינו חבר כנסת, לעשות את הדרוש. ההערכות שלי
- ראשית - אולמרט לא ישרוד חודשים רבים (במיוחד בשל "פרשת כרמיה"), ולכן ספק אם יזכה פרידמן לתמיכת חברי הכנסת לשינויים בחקיקה, לרבות: שינוי במבנה הוועדה לבחירת שופטים. ללא שינוי מהותי בהרכבה, היינו: צמצום מספר החברים-מטעם בית המשפט העליון (כיום: שלושה חברים מתוך תשעה), או לחלופין, הגדלת מספר החברים בוועדה וצירוף כמה נוספים ממגזרים אחרים (למשל: שני חברים מן האקדמיה), קטן מאוד הסיכוי לשינוי כזה, שיאפשר בחירת שופטים חדשים לבית המשפט העליון להם מתנגדים השופטים בערכאה זו
- שנית – אולמרט יצר "מאזן אימה" מול ביניש, וכן מול היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז. המבחן עתה הוא האם ישתמש בו ויאפשר שינוי בוועדה לבחירת שופטים, או שישתמש בקלפיו רק במקרה שיחוש סיכון קרוב מאוד להדחה או העמדה לדין בגלל העבירות שביצע בפרשות שונות, לרבות קבלת השוחד בפרשת כרמיה. ניסיון העבר מלמד, כי אולמרט פועל באופן ציני לטובת עצמו. לכן אין שום ערובה לכך שהוא יעדיף הפעם להעדיף את טובת הציבור, ויעניק לפרידמן תמיכה שתאפשר רפורמות גדולות במערכת המשפט, במיוחד כאלה שיעמידו את ביניש במקומה
בשורה התחתונה: ספק גדול אם פרופ' פרידמן יוכל לבצע את המצופה ממנו. למרבה הצער, ועל-אף כל הדיבורים, ולפי כל הסימנים, נראה כי השמחה הינה מוקדמת. בכל הכבוד, ביניש, אשת התככים שאינה יודעת מעצורים, לא תעצור בגלל פרידמן-אולמרט. יש לה משימות חשובות יותר, כמו לחזק את סייעניה ומקורביה, וגם לגונן על עבריין-מבית. אז מה אם הציבור משלם את המחיר
הניצחון של ארנון מוזס
של פרופ' פרידמן הוא גם ניצחון גדול למו"ל ידיעות אחרונות, ארנון מוזס. אבהיר זאת: בין ארנון מוזס לבין בועז אוקון נוצרו בשנים האחרונות קשרים מיוחדים. ראשיתם בעת ששימש כפרקליט במשרדו של עו"ד אמנון גולדנברג. אז סיפק עו"ד אוקון שירותי ייעוץ וייצוג לקבוצת ידיעות אחרונות בכלל, ולארנון מוזס, בפרט. לא בכדי התנהל המאבק למינוי פרופ' נילי כהן לכהונת שופטת בבית ה משפט העליון מעל דפי ידיעות אחרונות. את המאבק הזה הוביל אישית ארנון מוזס. הוא שפתח את עמודי העיתון למאמריו של פרופ' פרידמן, והוא שנתן "אור ירוק" לכמה כתבים בעיתון לצאת נגד ביניש, שהיתה קודם לכן אתרוג מוגן גם בידיעות אחרונות. הביקורת נגדה גברה לאחר שהצליחה ביניש לגייס את מרבית שופטי בית המשפט העליון וטירפדה את מינויה של פרופ' נילי כהן. גם נשיא בית המשפט העליון אותה עת, אהרן ברק, נאלץ ליישר קו עם ביניש, למרות שתמך קודם לכן במינוי פרופ' כהן בד-בבד עם כך, ארנון מוזס גונן אישית גם על אהוד אולמרט, ומנע חשיפות פרשות שחיתות שאיימו על כהונתו כראש ממשלה. כך נהג במרוצת 2006, וסייע, למעשה, לבחירת אולמרט כראש הממשלה. כתבים שהעבירו ידיעות וחשיפות, נדחו. רשימות שהועברו בכל זאת, צונזרו. מינויו של חיים רמון לתפקיד שר המשפטים נעשה אף הוא בתמיכה ובגיבוי של העיתון הגדול במדינה. חודשים ספורים לאחר מכן חשפנו כאן את הקשרים והאינטרסים העסקיים העומדים מאחורי הקשרים הקרובים שנוצרו בין מוזס לבין רמון מוזס חטף עוד כמה מפלות, בחודשים האחרונים. ה"התפוטרות" של אוקון מתפקיד מנהל הנהלת בתי המשפט, בגלל לחצה של ביניש, ולאחר מכן – כתב האישום נגד רמון וסילוקו מתפקידו, פגעו קשות ביוקרת מוזס וערערו את מעמדו של עיתון ידיעות אחרונות, כעיתון משפיע ולוחמני השבוע הצליחו אולמרט-מוזס להפוך את הקערה על פיה: אחרי שנתנו גיבוי פומבי לרמון, גם לאחר הרשעתו במעשה מגונה, ואחרי שמוזס פתח שוב את עמודי העיתון לביקורת חסרת תקדים מצד פרופ' פרידמן נגד מערכת המשפט בכלל ובשופטים שהרשיעו את רמון בפרט, ובהם נגד ביניש, מונה פרידמן לשר משפטים, אוקון בדרכו לתפקיד מנכ"ל משרד המשפטים, וביניש שוב מאויימת במינויים לבית המשפט העליון, להם היא מתנגדת מוזס מתמרן בחודשים האחרונים גם בין המועמדים הבאים לראשות הממשלה
- נתניהו זוכה לתמיכה ציבורית רחבה. בסקרים הוא מוביל. ארנון מוזס, שיודע היטב לקרוא את המפה, דואג לכיסוי חיובי מעל דפי ידיעות אחרונות. בד-בבד עם כך, משתמש מוזס בנתניהו כדי לסלק סיכונים עסקיים. דוגמה אחת: מוזס ונתניהו נפגשו לפני מס' חודשים במלון הילטון בתל אביב. הפגישה התקיימה בעיתוי מיוחד מאוד - אותה עת התעניין המיליארדר שלדון אדלסון ברכישת עיתון מעריב, וגם במינוף עיתון ישראלי (בשוק התקשורת) שבו הוא שותף. מוזס פעל כדי להרחיק את אדלסון; נתניהו, המיודד עם אדלסון, היה איש הקשר. במדינה מתוקנת היה נכנס לעובי הקורה הממונה על ההגבלים העסקיים. אך כאן "אין חשש". הממונה, רונית קן, חוששת כנראה מהצל של עצמה
- אהוד אולמרט זכה להגנה במשך זמן רב ביותר. המידע הנוגע לעבירות שביצע צונזר שוב ושוב. רק לפני מס' ימים, אחרי 11 חודשים של בדיקה בפרשת כרמיה, ולאחר שגם לארנון, הוא נוני, מובן כי קיצו של אולמרט הולך ומתקרב, נזכרו בעיתון, סוף סוף, כי פרשת כרמיה הינה פרשה פלילית חמורה ביותר, ונתנו לכך את הכותרת הראויה. מגמה זו, סביר להניח, תלך ותתחזק. לראשי ידיעות אחרונות אין עתה ברירה, אלא להתחיל ולמלא את תפקידם הציבורי: לפרסם את המידע החמור הנוגע לאולמרט. אם יקפידו לעשות זאת, יצליחו אולי לחשיב לעיתון מעט מהיוקרה ומהעוצמה שאיבד. אם לא יספקו את השירות החיוני לציבור הקוראים, יידע אותו ציבור למצוא זאת במקומות אחרים, וידיעות אחרונות יאבד שוב מחלקו בשוק התקשורת
- אהוד ברק זוכה לאהדה רבה מצד המצביעים למפלגת העבודה. בסקרים האחרונים שבוצעו הוא נחשב לאיש היחיד שיכול לנגוס בפופולאריות של בנימין נתניהו ואולי אף להביסו. ואת זאת מבקש מוזס למנוע. לא בכדי התגייס העיתון של המדינה להכות בברק (מה נשתנה - יום שישי, 09.02.07). על-פני שער המגזין "7 ימים" ו-6 עמודים צפופים מסבירים שניים מכתבי העיתון מדוע אין לתת אמון בברק ומדוע הוא אינו ראוי לכהונת ראש הממשלה. מה אירע בימים האחרונים המצדיק מיחזור של פרשות ומידע העוסק בברק
מוזס יודע היטב: השאלה מי יעמוד בראשות הממשלה אינה רק שאלה פוליטית-ציבורית, אלא שאלה עסקית. לדידו, צריך שבראשות הממשלה יעמוד אדם שישרת את "הארגון", הוא ידיעות אחרונות, או למצער, ראש ממשלה-מפלגה כזה, שלא יאפשר לחברי הכנסת הסרים למרותו לקדם יוזמות חקיקה שיגבילו את עסקיה המסועפים של קבוצת ידיעות אחרונות. נתניהו עמד במבחן זה, כאשר טירפד הצעת חוק (חשובה, י.י) שקידם ח"כ יובל שטייניץ. לכן, ובשל סיכוייו הגבוהים יחסית, זוכה נתניהו לכיסוי אוהד בעיתון של המדינה
|
