המִנשר לקולנוע אוורירי 1. ההפקה היא אירוע חברתי; יש להתייחס אל ההפקה (יום הצילומים) כאל עניין תרבותי מיוּחצן (= הזמנות, פוסטרים). צוות ההפקה יִרָאה טוב יותר מצוות השחקנים. ככלל, יש לגרום לסט ולַמִצטלם להיות מעניין לציבור ולהפעיל את הקהל המתבונן לפי הצורך. סרט לא חשוב יותר מהפלייר שלו. 2. על הקהל שמגיע לסט אי אפשר לעבוד. ההמשכיות (קוֹנטִניוּאִטי) בתסריט תהיה מיועדת עבורו הרבה יותר מאשר עבור הצופים באולם הקולנוע. לא יהיה "שוּטינג בורד" - יהיה סרט. הטייקים וסדר השוטים של הסצנות והלו"ז הכללי של יום ההפקה יהיו כפופים להנאת המתבוננים. 3. אין טעם ברגעים מתים על הסט. יש לצמצם לאפס את הזמנים בהם המצלמה לא רצה וכן את הרגעים בהם הצוות מתחיל ללכת הלוך וחזור על הסט. לכשהרגלים אלה מתחילים לצוץ יהיה זה לַמפיק הסימן הברור ביותר לכך שהזמן לעבור לשלב העריכה, ובעיקר לשלב ההפצה של הסרט, הגיע. 4. בעריכה - לא יהיו דראפטים, אלא עותק פיין קאט ראשוני וסופי של הפרויקט. שיקולי העריכה היחידים יהיו אלו אשר יביאו את העותק להיות סופי. בדיוק כמו ההפקה גם העריכה תהיה אירוע חברתי, מחוּץ לבית. העורך לא יעשן ולא "יגלגל" דבר במהלך העריכה, לא יכין לעצמו קפה מתוצרת ביתית, וישמש גם כנהג. 5. אין דבר כזה "סרט לא שמיש", כי הוא סרט בכל אופן. כל סרט יוּכוון לכך שיוכל להיות כשיר להפצה, במספר גדול של שפות ולמספר רב של תרבויות. יש גם לדאוג מראש לכך ששמו ותקצירו של הסרט והפוסטר והקדימון שלו יוכנו עוד לפני השלמתו, בשלוש שפות לפחות, תוך ביטול לבטים מקומיים. 6. הפצת הסרט, למעשה, חשובה יותר מעשייתו. שטח המדף הוא המסר, וזמן המדף של סרט יהיה שווה לזמן העשייה שלו. סרט לא יצולם בפרק זמן העולה על פרק הזמן בו הוא "מדוּבר" ונחשב לאייטם. לכן את המאפרת, למשל, נצטרך למסע ההפצה יותר מאשר על הסט. ההבדל העקרוני היחיד, דה-פקטו, בין יום צילומים לבין מסע הפצה יהיה אחד: בעוד שיום הצילומים יקבל פוסטר כאירוע ספציפי אליו יש להגיע, מסע ההפצה יהיה הפרסום עצמו ויקרה תמיד ובאופן לא נקודתי. 7. לא נשאף, אינסטינקטיבית, לעשות לְסרט בלו-אפ למסך הגדול; הדחף הראשוני שלנו יהיה הפוך: נתחיל תמיד בלעשות לו "בלוֹ-ג'וב"; ננמיך אותו, נרדד את איכותו, נקבץ אותו, ונשמיש אותו - מייד ולחלוקה - אם בדואר, באתר האינטרנט או למכירה בחנויות ספציפיות. יחד עם כל אלו הבמאי והמפיק והשחקנים הראשיים יסתובבו תמיד עם עותקים כשירים לצפייה של הסרט ומוכנים לפיזור. 8. הבמאי האוורירי יהיה לעד אדם גאה בעל קרדיט ודעות כלשהן בכל נושא. הוא ישאף וירעב תמיד להשתתף בפאנלים, בכנסים ובפסטיבלים, ולפרוס את הגותו בכלי התקשורת בעניינים קולנועיים ובעניינים בכלל. לא יצוּפה ממנו להיות אחראי על משהו מסוים על סט הצילומים כפי שיצופה ממנו להיות אחראי על ייצוג הרעיון האוורירי בָחוּצות. עליו להיות דבּרן מוביל בתחומו ופובליציסט בעיקרו, להמציא עצמו מידי שעה בכל מדיום ומידי מדיום ולסתור עצמו באופן בלתי מחייב אך בוטה בכל אמצעי רטורי העומד לרשותו. המפיק יהיה האידיאולוג. ההתעסקות הרבה באגו של היוצר תהיה טוטאלית – ועל כן גם לא קיימת. 9. התסריט לסרט האוורירי יהיה מחורר ורצוף פערים. חורים בתסריט יהיו הכרחיים ליצירת השתהות בריאה אצל הצופה. כל רצף תסריטאי המהווה המשכיות "טבעית" של העלילה הוא פתח לאיבוד עניין, הן של היוצרים והן של הקהל [ראה 2]. כמו כן, מראש, הסרט לא יבטיח יותר מסך חלקיו הכתוב בפלייר. השאיפה הקולנועית הנועזת ביותר לגבינו תהיה תסריט לא הוֹמוֹגֶני ואשר לא עוסק ב"אחר" – אלה בנוּ, ובסביבתנוּ. 10. המלוהקים לסרט לעולם לא יהיו כאלה אשר לא נמצאו בספר הטלפונים של הבמאי או של המפיק מראש. הסרט ייכתב על פי הם ולא על פי קונסטרוקציות של דמויות אידיאליות ללא פנים. 11. סרט אוורירי הוא לא סרט "דיגיטלי", במובן המתנשא של המילה. בכלל- פורמטי המיני-די.וי, הייצ'.די.וי, בטא וכו.. אינם דיגיטליים מפני שהם מבוססי קלטות, קטנות ככל שיהיו. מלכתחילה, סרט אוורירי יעשה ע"י המצלמות ועבור המקרנים הקיימים ולא ישאף לפורמטים אשר טרם נבדקו ושאינם מספקים תוצר. 12. קולנוע האוורירי הוא לא תת ז'אנר של הקולנוע העצמאי, אלא להפך. המִנְשר הנוכחי הוא המילים אשר כתובות על דף זה באופן צפוף אך אוורירי. מניפסט זה נכתב ע"י נמרוד קמר, עידו גדעון, ג'וליה פרמנטו. 2006. www.avriri.com \ avriri_productions@yahoo.com
