מאת  הרצברג ולדימיר

ביום רבעי נשיא מכללת , ועכשיו כבר אוניברסיטת , אריאל , שגר כמוני בבאר-שבע , לקח אותי לישיבה חגיגית שנתית של חבר נאמנים , איפה כבר כמה שנים גם אני חבר . שרת החינוך , ח"כ , גב. לימור לבנת , שנוחך בישיבה חגיגית כמו ארחת כבוד , אירגנה באותו ערב בקפטריה של מכללה כנס גדול של חברי מרכז ליכוד . לצערי רב , אף על פי כן , שאני כמעט יחיד שהיתי שם כמו נציג של חבר נאמנים , ולמרות בקשות חוזרות ונישנות מצדי , לא נתנו לי רשאות הדיבור . ואני אנסה לפרסם פה , מה שחשבתי להגיד שם . דברים שלא אומרים משם – אומרים מפה . ובכן  , היה  לי חבר מילדות – איש מאוד גדול בצי של ברית המועצות . פעם אחד שאלתי אותו , מה אתה מחפס אי - שם בשולים של גבולות המדינה , והוא אמר לי , יש לכם שלום פה , רק בגלל שאני נמצאה אי - שם . ברגעים , כשאני יעזוב את הגבולות  , יתחילו מלחמות פה , במדינה , וככה זה באמת קרה , כשברית המועצות התפוררה .  אני אישית גר במרכז עיר אבות באר – שבע , עם דז'אכוזי , בתנאים מאוד טובים , ואני לא מוכן לגור ב"קרווילות" . אבל יש אנשים , שבנו את המדינה , שהם מצפון ומצפן המדינה . הם  גרים בשטחים ולא רוצים לעזוב את הבית שלכם  , וזה כבר כמעט 40 שניחם , תקופה בזמן יותר מחצי גלו של ברית המועצות , מדינה , שהיתה הכי חזקה באולם . אז למה לגרש אנשים מביתם ? אני חושב להפך , שיש לעשות הכל , ובאמת הכל , כדי לחזק את המתישבים ולתת להם יותר תקציבים , כמו שנותנים עכשיו לבאר – שבע !