השופטים משה רביד, אורית אפעל-גבאי ואהרן פרקש קבעו, כי "הרשעת המערער ניצבת על אדנים יציבים". באשר לעונש ציינו, ש"ענייננו בנבחר הציבור שסרח, אשר במקום לשמש דוגמא ומופת לטוהר מידות ולהגינות בביצוע שליחותו בכנסת, זייף ורימה. מעשהו המיט קלון לא רק על עצמו באופן אישי, אלא הכתים את הכנסת וחבריה".  כזכור, חזן היה מצליף סיעת הליכוד, בעת  שהצביע גם במקומה של חברת סיעתו, ענבל גבריאלי, במהלך אישור התוכנית הכלכלית בכנסת לשנת 2003

חזן הכחיש את האישומים נגדו, אך אמר שייתכן, למרות שאינו זוכר זאת, שהצביע בטעות ממקומה של גבריאלי מבלי שהרגיש. לדבריו, יש גם אפשרות שח"כ יובל שטייניץ הצביע ממקומה בטעות. לבסוף טען, שאמינות מערכת ההצבעה האלקטרונית כה ירודה, עד שקיימת אפשרות שהיא "תצביע" מכוח עצמה בלי שמישהו יפעיל את לחיצי ההצבעה

הרשעתו של חזן בשלום התבססה בעיקר על עדותו של ח"כ יעקב ליצמן (יהדות התורה), ועל חוסר האמון של השופט חיים לי-רן בגרסאות השונות שסיפק חזן. כמו כן, נבחנה מקרוב גרסתו בדבר תקלה במערכת, שגרמה לה "להצביע" בעצמה, ונדחתה

לי-רן קבע, שחזן לחץ ביודעין על הלחיצים ממקום מושבה של גבריאלי, ודחה את טענותיו שעדותו של ליצמן מונעת ממניעים פוליטיים. באשר לעונש, ציין השופט, ש"הציבור הקיא משורות נבחריו את הנאשם, בהיותו סבור שאינו ראוי לשמש עוד כשלוחו. בכך, מילא הציבור את התפקיד שהמשטר הדמוקרטי הועיד לו. זהו משפט הציבור במשטר הדמוקרטי". עם זאת, הדגיש, יש ב"משפט הציבורי" כדי להשפיע רק על מידת העונש הפלילי ולא על סוג  העונש