באינטרנט מצאתי בשולי גילוי קברו של המלך הורדוס, ידיעה שלא מצאה את דרכה אל שופרות התקשורת הגדולים, וחבל. כוונתי לתגובתו של פקיד במנגנון "הממשלתי" הפלסטיני, ולפי תוארו – "המנהל למורשת תרבותית" במשרד התיירות והעתיקות הפלסטיני.

ואלה דבריו:

"ההסברים שניתנו לגילוי קברו של הורדוס וצורת ההודעה על הגילוי חושפים מניעים אידיאולוגיים, ללא אמינות מדעית. לטענת הגילוי יש מניעים פוליטיים. הטענה למציאת אתרים ארכיאולוגים היא חלק מקמפיין התנחלותי ישראלי. האזורים הארכיאולוגים האלה הם חלק בלתי נפרד של המורשת התרבותית הפלסטינית, שאין להפרידה או להעבירה.

הורדוס או לא הורדוס, זהו חלק מן ההיסטוריה והתרבות הפלסטינית." 

יש לקרוא את האמירה הזאת שוב ושוב כדי לרדת לעומקה, מפני שהיא אינה אלא קצה קטן של קרחון ענק. כי הג'נטלמן הפלסטיני הזה אינו אומר רק שההרודיון וכל עתיקותיו שייכים לפלסטינים, וכל חפירה שם היא מעשה של "התנחלות" -  באומרו שהמלך הורדוס הוא חלק מן ההיסטוריה הפלסטינית ותרבותה, הוא טוען שהורדוס בעצמו היה פלסטיני!

אמנם, יש כאן קושי קטן. הורדוס הוא האיש ששיכלל לתפארת את בית המקדש היהודי שבהר הבית, שלפי מישנתם של הפלסטינים לא היה קיים כלל! אך אין לדאוג להם. עם רוח גבית מכל העולם, התומכת בכל השקרים שלהם – הם מיישבים את כל הסתירות. למשל את הסתירה, כיצד ערבים, המתגאים בהיותם צאצאי ישמעאל בנו של אברהם – כלומר בני הגזע השמי, יכולים בו-זמנית להיות גם פלשתינים, כלומר – צאצאי הפלשתים שבאו מאיי יוון והיו בני הגזע הארי?!

הפקיד הנ'ל במשרד התיירות הפלסטיני אינו יוצא דופן. הוא מבטא את הקו ההסברתי הכביכול ”מדעי" של כל הפלסטינים – ובעקבותיהם הערבים כולם. בחגי מולד בבית לחם היו מציגים בשנים עברו פוסטרים ענקיים ועליהם דמותו של ישו הנוצרי בתוספת כיתוב באנגלית: "לוחם החרות הפלסטיני הראשון". תאמרו, מילא פוסטר תעמולתי, אבל מה תגידו לאישיות אקדמאית ידועה ונערצה בכל העולם המערבי, הדוקטור חנאן עשראווי, מרצה באוניברסיטת ביר זית, שאינה חדלה מלהכריז מעל כל במה : אנחנו הפלסטינים נתנו לעולם את ישו הנוצרי!

אולם, אם ישוע בן יוסף מנצרת היה פלסטיני, יוצא שכל בני עמו, שעד עתה חשבנום ליהודים – היו לאמיתו של דבר פלסטינים, ומכאן שפלסטינים הם שחיברו את המשנה ואת התלמוד הירושלמי, ובעצם נתנו לעולם גם את התנ:ך! ושוב עולה תמיהה גדולה: כיצד ניתן להיות בו-זמנית גם צאצא של גוליית הפלשתי וגם של דוד בן ישי שהרג אותו? הפלסטינים מדברים הרבה על היותם צאצאי היבוסים, אבל אותם היכה דוד שהיה אויבם. אם שניהם היו פלסטינים, איך זה מסתדר?

תשובתם היא, שהפלסטינים של היום הם צאצאי ויורשי כל מי שחי בארץ הזאת אי פעם – כנענים, גרגשים, אמורים ויבוסים -  וגם העברים והיהודים הקדמונים. ואזי עולה מאליה השאלה: אם כן, מי הם היהודים של היום, כלומר אנחנו? ובכן, אנחנו – כך נאמר באמנה הפלסטינית ובאמנת הפת'ח –  הננו אספסוף של רסיסי עמים מכל העולם, שאמנם יש להם דת  משותפת אך אינם עם, ולכן אין להם זכויות לאומיות לשום פיסת אדמה בשום מקום בכדור הארץ. ואת זאת מלמדים בכל גן ילדים, בכל בית ספר, בכל מוסד אקדמי ערבי. דור אחר דור של ערבים, כאן בארץ ובעולם הערבי והמוסלמי הענק, לומד ומפנים את האבסורד הזה.

העם היהודי וכל אדם רציני מתייחסים בביטול ובזלזול לפבריקציה הפרימיטיבית הזאת ושוכחים את דבריו הנכונים של יוזף גבלס, שר התעמולה הנאצי, כי ככל שהשקר גדול יותר, כך הוא נקלט טוב יותר.

לאמיתו של דבר, הדה-לגיטימציה הפלסטינית את הלגיטימיות של היהודים ומורשתם מסוכנת לנו יותר מן הקטיושות, הקסאמים והרוצחים המתאבדים, מפני שכאן מנסים לעקור אותנו מן השורש.

כדי לרדת לעומק השיפלות, הרישעות והניבזות של התורה הפלסטינית  הזאת - אשר שמה ללעג את הנסיונות הפאתטיים של השמאל בישראל לבקש "הכרה" ממי ששולל את היותנו עצמנו - חשוב להיזכר במה שאנחנו מדחיקים ומשתיקים משום דרכי נימוס: הפלסטינים פוסלים אותנו במומם שלהם! הלא בעוד אשר אנחנו הננו לאמיתו של דבר העם העתיק ביותר בעולם המערבי, העם היחיד ששרד מן התקופה העתיקה, מלפני כ-4,000 שנה – הם, מה שמתיימר להיות "העם הפלסטיני", הינם המצאה מלאכותית, בלוף תעמולתי שנברא יש מאיו מול עיני העולם, סך הכל בשנות העשרים של המאה הקודמת, כאשר הבריטים קראו למנדט שלהם על ארץ ישראל "פלסטיין", והם החליטו שאם כן, הם העם הפלסטיני.

עוד בשנת 1919, כאשר המלך פייסל ישב לזמן קצר על כסא המלוכה בדמשק, הם טענו שהם ערבים דרום-סורים ופרופסורים מפורסמים שלהם, הפרופסור פיליפ חתי והפרופ. ג'והן חזם העידו בפני וועדה אנגלו-אמריקנית עוד בשנת 1945: האחרון אמר - "מעולם לא היתה פלסטינה יחידה פוליטית או גיאוגרפית" והראשון העיד - "אין דבר כזה היסטוריה פלסטינית, בהחלט לא".

את הסוד הפלסטיני הסגיר עד הסוף זוהייר מוחסיין, ראש ארגון הטרור צא'אקה וחבר הוועה'פ של אש'ף, בעתון הולנדי, סך הכל בשנת 1977:

"רק למטרות טקטיות אנחנו מקפידים להדגיש את זהותנו הפלסטינית, כי האינטרס הלאומי של הערבים מחייב לעודד זהות פלסטינית נפרדת, כדי להעמיד אותה מול הציונות: ייסודה של מדינה פלסטינית הוא מכשיר חדש במלחמה המתמשכת נגד ישראל ...לאחר שנשיג את כל זכויותינו בכל פלסטין – אסור שנדחה, אף לרגע אחד,  

את האיחוד מחדש של ירדן ופלסטין."

עם ישראל עוד עתיד להצטער על אנינות הטעם המנומסת שלו,או שמא על פחדנותו, שאיננו חושף בגלוי ומעל כל במה את הבלוף הפלסטיני, שאיננו מוקיע את עזות המצח חסרת הבושה של מי שזה מקרוב בא, וראוי לו לחכות כמה מאות שנים כדי לבחון, האם באמת התגבש לעם חדש או שמא יתפוצץ כבועת סבון בהזדמנות הראשונה. שתיקתנו משאירה את הבמה לזיוף ההיסטורי והמחדל שלנו הוא שבונה  את הפבריקציה הפלסטינית השיקרית לא פחות מאשפי הספין הפלסטינים. 

לכאורה ניתן לשאול, למה להם לפלסטינים השקר המתועב הזה, הלא יש בעולם הרבה עמים צעירים, הלא כל עם התחיל את דרכו אי פעם, מה רע להיות אומה פלסטינית חדשה, שהתעוררה לפני 80 שנה "והנה היא עם?" התשובה המצמררת היא, שהפלסטינים חייבים להיות "עם עתיק", כדי לקעקע את העם היהודי.

שימו לב ל"חזון" בוש, חזון "שתי מדינות שתחיינה side by side" – "זו לצד זו", ושרת חוצנו השמאלנית מדקלמת את החוכמה הגדולה הזו יום יום, כמו תוכי. הלא לצורך חזון כזה, הפלסטינים אינם זקוקים לסטטוס של עתיקות, עם פלסטיני חדש יכול לכאורה לחיות טוב מאד, ובשלום, ליד עם יהודי עתיק.

למה לא?

התשובה היא, שמעולם לא עלה על קצה דעתם לחיות לצידנו. כל עניינם להוציא אותנו מן העולם כדי לבוא במקומנו, ולצורך זה הם חייבים להיות לא רק "עם עתיק", כ'א להיות אנחנו, כלומר – לא אנחנו הננו אנחנו, כ'א הם הם  - אנחנו.  כך היו בהיסטוריה מתחזים שטענו: אני הקיסר, אני הצאר, אני – ולא זה היושב על כס המלכות.

את הוויכוחים המרים בתוכנו לגבי כוונות השלום כביכול של הפלסטינים ניתן היה ליישב בקלות, לו ייחסנו את החשיבות הראוייה לתביעה הטוטלית, האקסקלוסיבית, שלהם, שאינה משאירה לנו אפילו ד' על ד' למחייה. דומה  המישנה  הטוטלית  החסלנית  הערבית הזאת לתורת ה-"replacement " בכניסיות נוצריות עוינות ליהודים ולישראל, תורה שלפיה עם ישראל התנ'כי וכל ההבטחות  האלוקיות שניתנו לו, הוחלפו והועברו לכניסיה הנוצרית, מרגע שהיהודים החלו לכפור באלוהותו של אותו האיש. תורת ה-replacement  עלתה לנו בהרבה דם וגם את ההתחזות הערבית-פלסטינית אסור לפטור כלאחר יד. נכון, זו שטות, אבל גם תורת הגזע הנאצית היתה שטותית ומופרכת על פניה, וראו – מה עוללה לנו!

את ההישגים הפנטסטיים של שקרי מכונת התעמולה הפלסטינית ניתן לראות היום בכל אוניברסיטה ובפי כל אדם ברחוב במערב. תשאלו סתם אדם או סתם סטודנט: ממי לקחו היהודים את הארץ, וישיבו לכם: מן הפלסטינים, כמובן!  כבר היום התקבע  בתודעת העולם, שהואיל ושם הארץ Palestine והם – "העם הפלסטיני", הם הם , מאז ומעולם, העם שגדל וצמח על האדמה הפלסטינית, כמו הצרפתים בצרפת והפולנים בפולין. ומי שבא לאחרונה, לא מזמן, והשתלט על השטח – זו מדינת ישראל, היא בבחינת "זה מקרוב בא" לדחוק את רגלי הוותיקים בעלי הזכויות, כמו שנאמר: "האחד בא לגור וישפוט שפוט". וכאשר אנחנו שותקים, וגם מכירים ב"זכויות הלגיטימיות" של הפלסטינים" ואפילו תומכים בדרישתם להקים בלב ארצנו מדינה משלהם – איך אנחנו יכולים לצפות  שהעולם לא יקנה את התיאוריה המפוברקת הפלסטינית על קרבה וכרעיה ויראה אותנו כזרים וכובשים בארץ ואת תוחלת חיינו בתוכה כארעית ומוגבלת?

ונא לא לזלזל במלים, בסיסמאות, בתפיסות רעיוניות: כל הרעה – כמו כל הטובה – מתחילה בהן! מדינת ישראל נבראה במילותיו של הרצל ולהבדיל האימפריה הסובייטית – במילותיו של מרקס, שלא להזכיר את "מיין קמפף" של היטלר.

המדינה הפלסטינית שאולמרט ולבני אימצו, מדינה הבנוייה על תורה שלמה העוקרת משורש את זכות הקיום שלנו – לא תסתפק במה שהיא קוראת "גדה" ו"רצועה". כמו שהיא מתיימרת להשתלט על כל עברנו ומורשתנו, כך היא תובעת את כל השטח, ולהיפך:  כדי לתבוע את כל השטח היא תובעת את ההיסטוריה הקדומה שלנו ומנסה להשתלט גם על הזהות שלנו.

ומדינה א'א למחוק או לבטל. מאה פעמים נוכל לכבוש את שכם או את ירושלים, שחס וחלילה תהיה בירת פלסטין, אך תמיד ניאלץ להחזירן לידי המכנים עצמם "פלסטינים", כי מדינה בימינו א"א לבטל. אם זו אדמת פלסטין, היא תמיד תחזור אליהם.

ולכן, כל יהודי הנותן יד לתפיסה, שאפילו שעל אחד של אדמה בארצנו הוא אדמה פלסטינית, מנסר וחותך את הענף שעליו גם הוא יושב, גם אם זה  אולם צוותא או רחוב שינקין בתל אביב.  

ומי ששותק לדברי הבלע וההבל של "מנהל המורשת התרבותית" במשרד התיירות הפלסטיני - כל העולם עוד יאמר לו: שתיקתך כהודאה!