מה תגידו על זה? פרס רוכב שוב, והפעם על גבי סוס דו-ראשי, ראשו של אולמרט וראשה של לבני, אל כס הנשיאות. ומי שיאמר שהנשיאות תנטרל את הארס שבאיש הזה מתחת לאלף טכסים ריקים מתוכן, אינו מכיר את שמעון פרס. פרס יהפוך את הנשיאות למכשיר רב-עוצמה למען פלסטיניזציה מואצת וקטלנית של ארץ ישראל. משכן נשיא ישראל יהפוך לסניף של "מרכז פרס לשלום", ואחרי שבע שנות כהונה, איש לא יבחין עוד שהמוסד הזה אמור היה להיות הסמל של הממלכתיות הישראלית

אמרנו שבע שנים? ומי מבטיח לנו שפרס לא יעביר בשנת 2014 חוק להארכת כהונתו לעוד שבע שנים. ובכלל, האם המדינה היהודית תצליח לשרוד שבע שנים בנשיאות פרס

כשהיה צעיר קראו לו "שמעון פרסומת" וגם "יונייטד פרס", ועד היום הוא מסוגל ליצור עולם הפוך בעזרת מניפולציה גאונית של תקשורת כוזבת ושקרית ההופכת לילה ליום וחושך לאור

ראו נא ראו, איך הוא מהלך בתוך ענן של בושם, האיש שרבין סימן אותו כבעל "התרגיל המסריח" על שבגד בראש ממשלתו, בעודו מכהן בממשלתו וקשר קשר להדיחו. הוא עשה זאת בין היתר באמצעות קולות הערבים, תוך שבירה, בפעם הראשונה בתולדות המדינה, של הסולידאריות בין המפלגות הציוניות. לימים תגיע חציית הקווים לדרגה כזאת שבערוב יום הבחירות הוא יקרא בטלפון בקול היסטרי להוציא את האימאמים למסגדים, ולהזעיק את המוני הערבים להצביע בעד מפלגת העבודה, כדי להכריע את הכף. בעבור שירותים כאלה משלמים, ופרס שילם תמיד במטבע של ארץ ישראל. כאשר נכשל התרגיל ופרס לא הצליח להרכיב ממשלה, טבע רבין את מטבע הלשון "תרגיל מסריח". אך השם ההולם הזה, כמו הכינוי "חתרן בלתי נלאה", הכותרת הכי ראויה לכל חייו הציבוריים הארוכים, לא נדבק אליו. הכל החליק מן השריון המשומן היטב, בו עטפה אותו התקשורת

קחו כדוגמא את מה שקורה לעינינו בימים האלה: האיש אינו עושה דבר חוץ מלעסוק יומם ולילה בהיבחרות לתפקיד נשיא המדינה. עד כדי כך שלאור היום, לנגד עיני הציבור, הוא מסמן את הקלפים ומנסה לשנות את הכללים באמצע המשחק. חוק מיוחד הוא דורש שיחוקקו לו, חוק הצבעה גלויה  לבחירת הנשיא, כדי להבטיח שהבחירה לא תהיה כנה, אמיתית ומצפונית, אלא מפלגתית, פוליטית, מתומרנת, מתוחמנת ומשוחדת, קנוניה ידועה מראש. וגם את הזאת הוא מקדם בדרך מלוכלכת. הוא רותם את ראש הממשלה לאיים על מפלגות הקואליציה שיחולקו להם תיקי שרים פחותי ערך, אם לא יצביעו בעד "חוק פרס". כל העולם הפוליטי כמרקחה בגללו

הכל מסתובב מסביבו ולמענו. והוא, איש העולם הגדול, נוסע לו לדבוס לכנס הנוצץ של עשירי העולם ושועיו, וכאשר שואלים אותו, הוא עונה בעזות מצח: הוא? הוא אינו מעוניין כלל. זה אולמרט, המתבטא שבחירתו היא בשבילו "אתגר אישי". זו לבני שמכנסת במיוחד את וועדת השרים, כדי שחוק פרס יוצג לכנסת כ"הצעת חוק ממשלתית". הוא, הראש שלו בספירות העליונות של השלום הנצחי. איפה תמצאו בראש הזה מקום להבלי עולם, לכיבודים, לתארים ולמשרות רמות

מה שעובר על כל דמיון הוא יחסה של התקשורת שאינה מסתירה מאיתנו את האמת. היא מדווחת בדייקנות על כל מהלכיו, תככיו ויצריו, אבל מדווחת וסולחת, מדווחת ומלטפת, מדווחת ומחייכת. התקשורת עוטה על התנהגותו המכוערת לוויית חן ונחמדות. את שקריו הגסים היא מחליקה באלגנטיות ובסלחנות, את ענן הסרחון שמסביבו היא מבשמת בקלילות אלגנטית

עם זאת: אם הצבעה גלויה טובה כל כך, מדוע לא יצביעו גם לכנסת בלי פרגוד ולעיני כל? הצביעות חוגגת. תארו לכם שראש ממשלה ימני (אם עוד נשאר זן כזה) היה עושה תרגיל כזה, כדי להבטיח את בחירתו של נשיא ימני, איזו סערה הייתה אז קמה

זה כוחו של האיש פרס, כוח משחית, שהכניס את השקר הגלוי והחצוף לטרקלין הפוליטיקה הישראלית. הוא הפך את השקר, את הטריק ואת הספין לנורמה. והיכן הילד מהסיפור של אנדרסן שמקום בו כולם מתבשמים, יקרא בקול רם: "אבל המלך מסריח

זו תופעה יחידה במינה בארצנו הקטנה והכל-כך לא מפרגנת שמארגנים למישהו "יומולדת" בהיכל התרבות. מזמינים ל"חפלה" הזאת את גדולי העולם והם באים, הרי פרס משרת את מדיניותם האנטי-ישראלית-לאומית. ראש הממשלה שרון יושב לצידו, והכל משודר ברדיו. הוא מבקש ממנו בפומבי מתנת יום הולדת, והמתנה היא: רצועת עזה לערבים כשהיא נקייה מצה"ל ונקייה ממתנחלים יהודים

דרישה מקוממת, גזענית, נפשעת, מעמד מביש, ביזנטיני, מעמד מסיפורי אלף לילה ולילה. והנה: פרסטו! הוקוס פוקוס! העריץ המזרחי נענה לנערת השעשועים שלו ומעניק לה את גחמתה. וצבא של עשרות אלפי שוטרים וחיילים נשלח להשליך רבבה של בני אדם מבתיהם, להחריב עשרים וחמישה יישובים. והאויב מובא עד שערי אשקלון, וכך מוענקת מתנת יום הולדת על טס של דם ודמעות, קורבנות הגירוש והעקירה וקורבנות המלחמה שפרצה בעקבותיה. היום, הממשלה כבר מארגנת את פינוי שדרות: התושבים נשאלים טלפונית: לאן הם ירצו להתפנות מפני הטילים, כך במפורש, ועיני הכל רואות איך האסון הזה נגרם כתוצאה ישירה מ"מתנת יום ההולדת" הזאת. אף אחד אינו קושר דבר לדבר. ופרס, אבי אבות כל הנסיגות והגירושים, מרחף לו אי שם על ענני כבוד בדרך לנשיאות

אך זו רק הפרשה האחרונה. כבד ממנה, גורלי ממנה, הוא המעשה שהכל מזהים אותו עם שמעון פרס: אוסלו, והדמות המפלצתית שהוא הכניס פיסית לארץ ישראל ופסיכולוגית לתודעה הישראלית: מרצח ההמונים, אבי אבות הטרור ואויב מר ליהדות ולציונות, יאסר ערפאת

מן הדמות השנואה ביותר בישראל, שלא פעם ניסה השלטון להתנקש בחייה, הוא הצליח להופכו לחרצוף חביב וקצת מצחיק, עד ששכחו לו את מעשי הדמים שלו, את אופיו השקרני והמושחת, את המיליונים שגזל וחמס מבני עמו, את הטרור הרצחני שהביא לעולם, ואת הסכנה הקיומית שנשקפה ממנו למדינת ישראל. היום הכל יודעים ומכירים ומודים, מי ומה היה יאסר ערפאת. אך לגבי פרס שהכניס את הרעל הזה לתוך מחזור הדם שלנו, אין שום מסקנות

תרגיל אוסלו, שפרס מתגאה בו עד היום, עלה לעם ישראל עד עתה ביותר מ-1,500 קורבנות אדם, ואלפים רבים של פצועים ובהם עיוורים, משותקים, רדופי הלם וסיוטים. התרגיל גזל מעם ישראל חבלי ארץ יקרים, ושתל בתוך ארצנו מפלצת טרוריסטית רבת ראשים: פת'ח, חמאס, ג'יהאד וחזית. כולם עלו ופרחו, התחמשו והתאמנו והפכו לסכנה אסטרטגית לעצם קיומנו, למן הרגע שבו העביר פרס את הממסד הטרוריסטי כולו, את מטה אש'ף ומטה הפת'ח, ועימהם אלפי פקידים וחיילים מתוניס, עיראק, תימן, לוב, ועכשיו גם מירדן, לתוך ארץ ישראל המערבית. כאילו הניח פיצצת זמן מתחת ליסודות ביתנו